הרטבה במים
ריסוס או השקיה של פני הבטון כמה פעמים ביום, כך שהמשטח לא יתייבש לעולם. שיטה זולה ויעילה, אבל דורשת נוכחות קבועה ומשמעת, במיוחד בסוף השבוע.

השבוע שאחרי היציקה קובע את החוזק והעמידות של הבטון. כך עושים את זה נכון, גם בקיץ הישראלי.
רוב האנשים חושבים שהעבודה נגמרת כשהמשאבה עוזבת את האתר. בפועל, הימים שאחרי היציקה קובעים חלק גדול מהחוזק ומהעמידות של הבטון. אשפרת בטון היא הפעולה שמבטיחה שהבטון יגיע למה שתוכנן.
בטון מתקשה בתהליך כימי שנקרא הידרציה: הצמנט מגיב עם המים ויוצר גבישים שקושרים את החול והאגרגט לגוש אחד. התהליך הזה אינו התייבשות. להפך, הוא צריך מים כדי להתקדם. אם המים מתאדים מפני הבטון מהר מדי, ההידרציה בשכבה העליונה נעצרת, והבטון נשאר חלש ונקבובי בדיוק במקום שבו הוא נשחק ונחשף.
אשפרה פירושה שמירה על לחות וטמפרטורה מתאימות בבטון הצעיר, לפרק זמן מספיק, כדי שההידרציה תימשך. בטון שאושפר כראוי חזק יותר, צפוף יותר, פחות סדוק ועמיד יותר לשחיקה, לחדירת מים ולהחלדת הברזל.
מדריך זה הוא חלק ממדריך בטון המלא שלנו, ומתאים לכל סוג יציקה, מרצפה ועד תקרה.

הבטון לא מגיע לחוזק המלא ביום אחד. הוא מתחזק מהר בימים הראשונים ולאט יותר בהמשך, ודרגת החוזק שבתוכנית, למשל ב-30, נמדדת אחרי 28 ימים. הטבלה והגרף הבאים מציגים את קצב התחזקות האופייני של בטון רגיל עם צמנט פורטלנד, בתנאי אשפרה טובים.
| גיל הבטון | אחוז מהחוזק התכנוני | ב-30 בערך | מה מותר בדרך כלל |
|---|---|---|---|
| 3 ימים | כ-40% | 12 MPa | הליכה זהירה, פירוק תבניות צד |
| 7 ימים | כ-65% | 20 MPa | מעבר רכב פרטי על משטח, סיום אשפרה מינימלית |
| 14 ימים | כ-90% | 27 MPa | עומסים בינוניים לפי אישור מהנדס |
| 28 ימים | 100% | 30 MPa | עומס תכנוני מלא |
הנתונים הם הערכה כללית. קצב ההתחזקות תלוי בסוג הצמנט, בתוספים, בטמפרטורה ובאיכות האשפרה. בחורף הקר הבטון מתחזק לאט יותר, ובקיץ מהר יותר, אבל עם סיכון גבוה יותר לסדקים. פירוק תמיכות של תקרה נעשה תמיד לפי הוראות המהנדס ולא לפי טבלה כללית. על הקשר בין דרגת הבטון לחוזק תוכלו לקרוא במדריך סוגי בטון.
יש כמה דרכים לשמור על הבטון לח. הבחירה תלויה בגודל המשטח, בזמינות מים, בעונה ובשאלה מה יבוא מעל הבטון. בפרויקטים רבים משלבים יותר משיטה אחת, למשל ריסוס בשעות הראשונות ואחר כך כיסוי.
ריסוס או השקיה של פני הבטון כמה פעמים ביום, כך שהמשטח לא יתייבש לעולם. שיטה זולה ויעילה, אבל דורשת נוכחות קבועה ומשמעת, במיוחד בסוף השבוע.
יוטה, בדי גיאוטכני או שקים רטובים שפורשים על הבטון ומרטיבים שוב ושוב. הכיסוי שומר על לחות בין ההרטבות ומגן מקרינת שמש ישירה.
יריעת ניילון שפורשים צמוד לבטון הרטוב ומשקלים בשוליים. היא כולאת את הלחות בפנים. כדאי לבחור יריעה בהירה בקיץ כדי שלא תתחמם בשמש.
תרכיז שמרססים על פני הבטון ויוצר קרום דק שמאט את האידוי. מתאים לשטחים גדולים ולקירות. חשוב לוודא שאינו פוגע בהדבקה של ריצוף או ציפוי עתידיים.
באלמנטים אנכיים כמו קירות ועמודים, התבניות עצמן משמשות כהגנה בימים הראשונים. כשמפרקים אותן מוקדם, יש להמשיך באשפרה על פני הבטון החשופים. בבטון מוחלק, שבו המראה הוא חלק מהמוצר, בוחרים שיטה שלא תשאיר כתמים, ולכן מומלץ לתאם אותה מראש. פרטים נוספים בעמוד בטון מוחלק.
הקיץ בישראל הוא המבחן הקשה ביותר לבטון טרי. טמפרטורה של 35 מעלות ומעלה, לחות נמוכה ורוח יבשה בימי שרב יכולים לאדות מים מפני המשטח מהר יותר משהבטון מספיק להפריש אותם. התוצאה היא סדקי התכווצות פלסטית, סדקים שטחיים ולא סדירים שמופיעים כבר בשעות הראשונות.
בנוסף, בטון חם מתקשה מהר מדי. זמן העבודה לפיזור ולהחלקה מתקצר, והחוזק הסופי עלול להיות נמוך יותר מבטון שהתקשה בקצב מתון. לכן ביציקה בקיץ משנים את כל סדר היום.

כדי שהאשפרה לא תישאר המלצה כללית, הנה לוח זמנים פשוט ליציקת רצפה או משטח בעונה חמה. בעונות מתונות אפשר להרטיב פחות פעמים, אבל משך האשפרה המינימלי נשאר זהה.
גימור מהיר, הגנה מרוח ושמש וריסוס ערפל עדין אם פני הבטון מתחילים להתייבש. אין לשפוך מים ישירות על בטון שעדיין רך.
ברגע שהמשטח מספיק קשה, פורשים כיסוי רטוב או יריעה ומתחילים הרטבה סדירה. כאן נקבע אם יופיעו סדקים שטחיים.
שמירה רצופה על לחות: הרטבה כמה פעמים ביום, ובשרב גם בערב. בודקים שהכיסוי לא זז ושאין אזורים יבשים.
מסירים את הכיסוי בהדרגה. הבטון כבר בכ-65% מחוזקו וממשיך להתחזק. מעבר רכב פרטי על משטח מקובל מכאן, ועומס מלא רק אחרי 28 ימים.
רוב הנזקים שאנחנו רואים בבטון פרטי, כמו אבק על המשטח, סדקים דקים ושכבה עליונה שמתפוררת, לא נובעים מבטון גרוע אלא מאשפרה לא נכונה. אלה הטעויות הנפוצות ביותר:
אשפרה נכונה כמעט אינה מוסיפה לעלות הפרויקט, אבל היא חוסכת תיקונים שעולים הרבה יותר. כשאתם מקבלים הצעה, שאלו מי אחראי לאשפרה וכמה זמן. אפשר להשוות הצעות בעזרת עמוד מחיר יציקת בטון, ולקרוא על הכנת המצע והעוביים בעמוד יציקת רצפת בטון.
ההמלצה המקובלת היא לפחות 7 ימים של אשפרה רצופה בבטון רגיל, ובימים חמים מאוד או בבטון עם תוספים מסוימים אף יותר. בשלושת הימים הראשונים האשפרה קריטית במיוחד, כי אז הבטון מאבד מים הכי מהר.
המטרה היא שהמשטח לא יתייבש אף פעם. בקיץ זה אומר לרוב הרטבה כל כמה שעות, ובשרב גם יותר. הכיסוי ביריעה או ביוטה רטובה מפחית מאוד את התדירות הנדרשת, כי הוא שומר על הלחות בין ההרטבות.
מתחילים מיד כשפני הבטון מספיק קשים כדי לא להיפגע, בדרך כלל כמה שעות אחרי הגימור. בימים חמים ויבשים מתחילים מוקדם ככל האפשר, ולעיתים מרססים ערפל מים עוד לפני כן כדי למנוע סדקי פלסטיות.
הבטון מתייבש מהר מדי, התגובה הכימית שמחזקת אותו נעצרת, והוא מגיע לחוזק נמוך מהמתוכנן. בנוסף מופיעים סדקים שטחיים, אבק על פני המשטח ועמידות נמוכה לשחיקה ולחדירת מים.
חומר אשפרה מותז יוצר קרום שמאט את אידוי המים, והוא פתרון טוב לשטחים גדולים ולמקומות שקשה להרטיב בהם. יש לבדוק שהוא מתאים לציפוי או לריצוף שיבוא אחריו, כי חלק מהחומרים פוגעים בהדבקה.